ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ובניו היו את מקנהו בשדה וכו'. לכאורה יפלא ענין זה אך בטרם כל נובין ונדון הא דכתיב וישכב אותה ויעניה ורש"י ז"ל בפירושו פירש ויענה שלא כדרכה והכי אתמר בי מדרשא הלא היא ברבת. אמנם בש"ס ביומא דף ע"ז אמרו שעינה מביאות אחרות ופירש"י שנתאוית והוא מנע ולכאורה הדבר קשה כמ"ש הרב מהרימ"ט ז"ל בחידושי קדושין על דף כ"ב דא"כ עשיתו לשכם פרוש ולדינה פרוצה ומי שם פה לומר פרוש שכמ"י ואוקמא אדינ"ה בעיר פרוצ"ה. והנה רש"י ז"ל שם כתב דשמע די"מ שלא כדרכה ודחה פירוש זה דאם כן גם אם תענה את בנותי נימא הכי ועוד מביאות אחרות בביאות אחרות מיבעי ליה. ומהרימ"ט ז"ל שם כתב והיותר נכון שהכונה שבא עליה ביאות אחרות וזה עינוי כמ"ש ואץ ברגלים חוטא לשמש בלא דעתה. וכונת הרב מהרימ"ט ז"ל פשוטה לפניה דהגם דרש"י דקדק דהול"ל בביאות מ"מ היותר נכון לפרש בביאות ולאו דוקא וזה יותר נכון מפירש"י דקשה דאם כן עשיתו לשכם פרוש ולדינה פרוצה. ויש מי שהקשה על רש"י ז"ל דכתב ויש מפרשים שלא כדרכה והוא בב"ר ואמאי תלאו בי"מ. ותו שהוא דחה פירוש זה והוא ז"ל כתבו בפירוש החומש. ולק"מ דכונת רש"י ז"ל דיש מפרשים כסוגיין הכי ואמטו להכין דחהו בשתי דחיות דאין לפרש פירוש זה בש"ס. ולא נעלם מעיני רבינו ז"ל דבב"ר פירשו הכתוב כך אלא דבש"ס לא אפשר לפרש הכי. ובפירושו כתבו רבינו ז"ל דהוא קרוב לפשוטו של מקרא. ואני בעניי בקונטריס פני דוד לא הקשיתי אלא דביומא כתב פירוש אחר. וכתבתי דבפירושו תפס בב"ר וכלומר דהוא פשטו של מקרא. אבל להקשות על רש"י ז"ל דביומא כתבו משם י"מ והוא ב"ר ושם דחאו לק"מ וכדאמרן. והרב פרי חדש ז"ל בספר מים חיים בנימוקיו ליומא כתב עמ"ש רש"י שם ואני שמעתי וכו' שלא כדרכה וז"ל ק"ל על זה מקדושין דף כ"ב מאן לימא לן דלית הנאה לתרווייהו ומהתוספות לקמן יראה דמפרשי כפירוש ואני שמעתי עכ"ל ומה שהקשה מקדושין הא פריק לה מהרימ"ט דאית לה הנאה ועינוי נמי איכא ומאי דמקשה מתספות דף פ"ב שם לא כתבו אלא דשלא כדרכה אקרי עינוי ואין ראיה מזה דמפרשי הא דקאמר הש"ס שעינה מביאות אחרות שלא כדרכה דהיינו מאי דשמע רש"י דמפרשי הכי בש"ס ועל זה הקשה דליכא לפרושי הכי בסוגיין אבל בפירוש הכתוב כבר רז"ל מפרשי הכי בב"ר והביאו הוא ז"ל בפירושו. ולמאי דנראה דסבר הרב פר"ח ז"ל דלרש"י לא מיקרי עינוי הו"ל להקשות עליו מב"ר ומפירושו עצמו בחומש. וטפי הו"ל להרב פר"ח ז"ל לאתויי מתספות בסנהדרין דף נ"ח וביבמות דף ל"ד שכתבו דאם תענה את בנותי שלא כדרכה וכן וישכב אותה ויענה שלא כדרכה והא עדיף ממאי דמייתי מתספות יומא דף פ"ב דשם כתבו סתמא דמיקרי עינוי ותו לא. אמנם גם מהתספות דסנהדרין ויבמות אין ראיה דהם מפרשי מ"ש הש"ס ביומא שעינה מביאות אחרות שלא כדרכה כדשמע רש"י ז"ל דשם בסנהדרין ויבמות כתבו כן דיש פירוש זה בב"ר גבי וישכב אותה ויענה. אבל אפשר דמ"ש ביומא שעינה מביאות אחרות מפרשי לה כרש"י ז"ל. ברם מ"ש התוספות בסנהדרין ויבמות דאם תענה את בנותי שלא כדרכן הדבר קשה דמסוגית יומא דף ע"ז מוכח דפירושו מניעת תשמיש ומהכא יליף דמניעת תשמיש אקרי עינוי. ותו דכעת לא נמצא ברז"ל פירוש זה על אם תענה את בנותי דבב"ר ובילקוט ותנחומא ואגדתא דבראשית לא מפרש הכי. ותו לשון דאמרינן אם תענה שלא כדרכן שכתבו בסנהדרין הוא קשה. וכבר מהרימ"ט ז"ל שם בחידושי קדושין תמה על דברי התוספות דסנהדרין. ועל רש"י ז"ל לא קשיא בפירוש החומש דפירש אם תענה מניעת תשמיש ופירש וישכב אותה ויענה שלא כדרכה. דנקט בפירוש אם תענה כמו שאמרו בש"ס ביומא. וגבי וישכב אותה ויענה נקט כבראשית רבה. ומכל מקום צריך להבין דרש"י בש"ס דיומא דחה פירוש ששמע כמ"ש שעינה מביאות שלא כדרכה דא"כ נימא אם תענה שלא כדרכה. והרי הוא ז"ל בפירושו פירש אם תענה מניעת תשמיש ופירש ויענה שלא כדרכה. ולימא מר הכי לפירוש ששמע. ואפשר לישב דכונת רש"י ז"ל דמאחר דהש"ס שקיל וטרי בפירוש אם תענה ופריך ואימא מצרות וכו' אם איתא שעינה מביאות הוא שלא כדרכה ה"ל להקשות לש"ס ואימא אם תענה שלא כדרכה ויתרץ על זה כיון דברישא טרח טובא לקיים פירוש מניעת תשמיש. אבל אנן בדידן בפירושא דקרא מצינן לפרושי אם תענה מניעת תשמיש דודאי לבן לא הוה חשיד ליעקב על זה ולפרש ויענה שלא כדרכה. וסבר רש"י דאם פירוש שעינה מביאות אחרות הוא שלא כדרכה לא הוה שתיק הש"ס מלהקשות ולתרץ. ולשיטת התוספות בסנהדרין ויבמות דמפרשי אם תענה שלא כדרכה אפשר לישב דאין זה סותר לימוד הש"ס דמניעת תשמיש אקרי עינוי. דהרי שלא כדרכה איכא הנאה כמ"ש פ"ק דקדושין והעינוי כמ"ש מהרימ"ט שם דהיא מתאוה לביאה כדרכה והוא עושה צרכיו ממקום אחר ע"ש וכיון דהא מיקרי עינוי סברי התוספות דכ"ש דמניעת תשמיש אקרי עינוי ונתקיים לימוד הש"ס. ולפי האמור הנה מקום לישב הפירוש ששמע רש"י ז"ל דמ"ש שעינה מביאות אחרות היינו שלא כדרכה והריטב"א ז"ל בחידושיו שם כתב דפירוש זה יותר נכון מפירש"י ז"ל ע"ש. וכבר כתבנו דרש"י ז"ל הקשה על זה שני קושיות. חדא דלימא דאם תענה הוי שלא כדרכה ותו דבביאות אחרות מיבעי ליה. ועוד יש להרגיש לפירוש זה דלימא הש"ס התם שעינה שלא כדרכה ואמאי נקט לשון זה. ואפשר לישב דכיון דשלא כדרכה איכא הנאה והעינוי הוא שהי"ל לבא כדרכה כמ"ש מהרימ"ט ז"ל. הש"ס אגב ארחיה לימדנו דשלא כדרכה הוא שעינה מביאה כדרכה וז"ש שעינה מביאות אחרות ולא שדינה היתה פרוצה רק דהוא בן בליעל דנחית להכי חשיב עינוי מביאה כדרכה וכך היא המדה בעלמא דשלא כדרכה מיקרי עינוי. ולא מקשה הש"ס דנימא אם תענה שלא כדרכה דלבן לא יחשדהו על זה ונתישבו כל הקושיות. ועמ"ש רבינו ישעיה הראשון בנימוקיו כ"י והבאתיו בפני דוד ע"ש ויש לדקדק בדבריו כאשר יראה המעיין: ובניו היו את מקנהו בשדה והחריש יעקב וכו'. הלא מראש דברתי דענין זה הוא דבר קשה לפי פשוטו ועתה אפרש שיחותי. הן קדם מילתא דתמיהא היא נפלאת איך אירע מקרה רע כזה לב"ת קדש יעקב אע"ה. ורז"ל אמרו והביאו רש"י ז"ל דהטמין דינה מעשו ונענש דשמא היתה מחזירתו למוטב. ואינו מתישב דראינו דלאה היתה בוכה תמיד שלא תנשא לעשו והכתוב שבחה וזכתה לינשא ליעקב וכתיב וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה ואמרו רז"ל כי שנאה מעשה עשו ומשו"ה זכתה לילד תכף. ואמאי נענש יעקב שהטמין דינה שמא תחזירנו למוטב אטו משום שמא יכנס בספק להכניס בתו לסט"א ואדרבא שבח לו שהציל דינה והי"ל לטול שכר על זה ומה גם כי עינו ראה בלאה שנשתבחה על זה והי"ל שכר. ועוד יש לחקור כי כאשר שמע כי טמא בתו לא עשה פרכוס ולא כתיב דנצטער וחרה לו. רק כתיב ויעקב שמע כי טמא את דינה בתו ולא עוד כאלו לא איכפת ליה ח"ו. גם מ"ש השבטים וכן לא יעשה יתר. אמנם יתישב הכל במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דדינה היתה גלגול אמתלאי בת כרנבו אשתו של תרח שבא עליה בנדתה וכן דינה אותיות נידה וענין זה של שכם היה תקונה שלקח כל הזוהמא בסוד ותהי נדתה עליו ונשארה נקיה. והשתא ניחא דיעקב אע"ה דידע סוד הענין ושהוא תקון דינה כששמע לא נתפעל מזה. והשמועה כי טמא את דינה אך הוא ידע דאדרבא הוא נטמא ששאב כל זוהמתה. ובזה ניחא שארז"ל דבצד מה נענש דהטמין דינה שלא יקחנה עשו דכיון שהוא ידע שתקון דינה הוא שרשע ישאב כל זוהמתא לא הי"ל להטמינה מעשו שאם ישאנה הוא יקח כל זוהמתה וזהו תקונה. ואח"כ אפשר שתחזירנו למוטב. ולכך נענש שבא עליה שכם בזנות. ואפשר שהכתוב רמז לנו בהעלם נמרץ כל זה דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ ויש להבין הסמיכות. ואפשר דהגדיל הכתוב שבח יעקב אע"ה באומרו ויקרא לו אל אלהי ישראל ואמרו רז"ל שהקב"ה קראו אל כ"י וסמך לזה ותצא דינה להעיר דודאי ליעקב אע"ה ברב גודלו שכ"י קראו אל לא יאונה לצדיק כל און ובודאי כך היה צריך והם מפלאות תמים דעים. ואמר ותצא דינה שבזה יצאה מזוהמתה וזו היא תקונה וראה כי דינה בת לאה הצדקת אלהים חשב"ה ויפתח את רחמה בשביל ששנאה מעשיו של עשו. וגם מצד לאה איך תארע תקלה זו. ועוד שדינה היתה בבטן רחל ובאה בלאה כמ"ש בתרגום המיוחס ליונתן וזה רמז אשר ילדה ליעקב שהלידה לבד מלאה כי רחל נתעברה מדינה ואירע לדינה נס מופלא כזה. ואיך אירע לה זה ונמצא במוטב תלתא יעקב אע"ה דכ"י נקרא אל ולאה הצדקת בשמים ממעל לחש"ב. ודינה גופה אירע בה נס מופלא. וא"כ ודאי זה היה תקונה ורמז אשר ילדה ליעקב ס"ת ברה שעי"ז נתבררה מחלאתה לראות בגימטריא זו גלגול אמתלאי נידה עם הכולל. וכאשר שמע יעקב בניו היו בשדה והחריש יעקב שלא לגלות הסוד עד בואם. ואז גלה סודו ומ"מ בניו חרה להם על סגנון הדבר דהיה יכול לישא אותה ולא יהיה בדרך זה וז"ש כי נבלה עשה וא"ת זהו תקונה. וכן לא יעשה באופן זה דרך זנות. והשתא לפי מה שפירש"י שכתבתי בסמוך שעינה מביאות אחרות שהיתה מתאוה ולא בא עליה. הא קשיא קושית הרב מהרימ"ט ז"ל דעשית לשכם פרוש ולדינא פרוצה. ועוד יקשה דמהכתוב ומרז"ל יודע תוקף חיבת שכם בדביקה וחשיקה וחפיצה ואיך כבש יצרו. אמנם בהיות שכבר נטל כל הזוהמא ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי היותו כבד עון משוקץ ומטונף להכי לא בא עוד בו בפרק וכבר דימה שהיא שלו ולא כיוין לענותה. כל קבל דנא דינה הרגישה בנפשה שפירשה מזוהמא והא פירוק"א ותצא דינה מתוקף טומאתה אמטו להכי נפשה אוותה שיבא עליה עוד לקחת כל סיגי חלאתה. אמנם כיון שהיה זה לטובתה ולתקון נפשה וכבר נשא הצעיר עליו כל הזוהמא לא נתנו אלהים לבוא אליה עוד כי לא היתה צריכה עוד לביאתו. הגם שלבו בוער באש אהבתה ולפירש מהרימ"ט ז"ל דמפרש שעינה שבא עליה יש לומר דודאי עינוי גדול היה לה לפי פירוש זה דבשלמא בביאה ראשונה היתה צריכה לצורך תקונה והא אסתגר בקמיתא והשאר הי"ל עינוי גדול. ורבינו אפרים ז"ל בפירוש כ"י כתב שכם בן חמור ר"ת שבח ע"ש ולדרכינו זה שבח דינה הצדקת: תנו נא אותה לו לאשה. שכם וחמור לא העזו פנים לומר כי נבעלה כבר באונס אלא תנו נא אותה לו לאשה. ומ"ש במרמה וידברו נמשך לשתי הכתות ולזה לא אמר ויענו בני יעקב במרמה רק פירושו ענו בני יעקב את שכם ואת חמור המדברים במרמה שדיברו דבריהם כאלו לא נטמאה אף הם ענו ואמרו לא נוכל לתת לאחותנו לאיש אשר לו ערלה כאלו אין בה דבר רק זה וכאלו לא חלו בה ידים. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירוש כ"י: אך בזאת נאות. התנו עמהם שלא יעבדו ע"ז. והם לא עשו כן אלא עשו בסתר וכשידעו בני יעקב כן עמדו והרגום וזהו בהיותם כואבים שנתחרטו על מה שעשו וז"ש להם יעקב הסירו את אלהי הנכר ויטמון אותם ולא שרפום שאם ירדפו אחריהם ויאמרו למה הרגתם אותם והלא קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז יראו להם שלא בטלום. רבינו מהר"ר אליעזר מגרמיזא ז"ל בכ"י: וישמעו אל חמור וכו'. כלומר שמעו הדברים ולא ערב להם וימלו כל זכר בגימטריא בעל כרחם. רבינו אפרים ז"ל בפירוש כ"י:
